מדריך לימודים - מידע על מסלולי לימוד להשכלה גבוהה בישראל או בחו"ל

כמעט מרגע לידתנו אנחנו הופכים משויכים למסגרת לימודים כלשהי. ככל שאנחנו צעירים יותר, מטרתן של המסגרות אליהן אנחנו שייכים היא ללמד אותנו כישורי חיים. לאורך השנים הלימודים הופכים להיות לימודי הכשרה מקצועית ובשלבים מאוחרים בחיינו, תחביב והרחבת אופקים.

תינוק נולד ואחרי כמה חודשים... גן פרטי

מסגרת הגנים הפרטיים נועדה למעשה לספק פתרון חינוכי ופדגוגי לתינוקות וילדים מהגיל הצעיר של שלושה חודשים (לאחר תום חופשת הלידה) ועד גיל שלוש, שמסיבה כלשהיא נזקקים למסגרת חינוכית מסודרת. הסיבה היא לרוב שילוב של שני יתרונות עיקריים במסגרת זו.

האחת היא, מתן האפשרות להורה לחזור לשיגרת חייו, והשנייה היא העדפת ההורה לאפשר לילדו ליווי מקצועי והדרכה בהתאם ליכולותיו מצוות מלומד.

עד גיל שלוש, נושאי הלימוד בגן אינם תיאורטיים אלא הם מובאים באופן חווייתי, במשחק, ובהתאם ליכולותיו של הפעוט. הנושאים הנלמדים בגן הם שונים ומגוונים ולרוב מותאמים לזמן ולמקום – למשל – חשיפה חווייתית לעונות השנה בעיתן (גשם ושליליות בחורף, פריחה באביב, שמש, חום, ים, בקיץ, שלכת בסתיו וכדומה), חגי ישראל, סיפורים ושירים, ועוד. פרט לכך, בגילאים הללו המסגרת החינוכית בנויה ללוות את הפעוט דרך אבני דרך משמעותיות מאד בחייו – הוא לומד לעמוד וללכת, לומד לדבר במילים בודדות ולאחר מכן להרכיב משפטים, הוא לומד להיגמל מהטיטול ולעשות את צרכיו בשירותים, וחשוב לא פחות מכל אלה – הוא מתחיל להבין את כללי ההתנהגות בחברה, כללים שכנראה ילוו אותו כל חייו. לרוב בגנים פרטיים הפעוטות מחולקים לפי קבוצות גיל, כאשר בממוצע כל קבוצת גיל מכילה עד עשרה ילדים, ובכל קבוצה שתי מטפלות. בגן צריכה להיות לפחות גננת מוכשרת אחת שקובעת את תכנית הלימודים ומנחה את המטפלות, אולם מטפלת בגן בגילאים אלה אינה מחזיקה בדרך כלל בהכשרה של גננת.

רוצה להתחיל ללמוד? שם הפונה: אימייל: טלפון: הודעה:

גנים ציבוריים – גילאי 3-6
מגיל שלוש, הילד מוזמן (אולם אין הכרח) להצטרף למסגרות הלימודיות של משרד החינוך.

בניגוד למסגרות הפרטיות שהדגש בהן הוא על משפחתיות וליווי בתהליכי גדילה בשילוב עם לימוד תכנים ראשוניים, במסגרות מטעם משרד החינוך ישנו סילבוס שנתי מאורגן שנקבע על ידי מרכזים פדגוגיים מומחים, והוא אחיד בכל גני הארץ, ומחולק למערכי שיעור לאורך השנה, שוב, על פי הזמן והמקום. הצוות בגנים נתון לפיקוח וההתקדמות בלימודים קבועה ומדודה.

בגנים, פרט לשעות משחק (שגם בהם תכנים לימודיים וחינוכיים רבים) ישנם "ריכוזים" – פגישות לימוד פרונטאליות, בדומה ללימודים במסגרות בוגרות יותר, שבהן הילדים מרוכזים מסביב לגננת והיא מלמדת אותם חומרים בנושא ידוע מראש, ועל פי תכנים שקיבלה ממשרד החינוך.

לרוב, הלימודים בריכוז נתמכים בפעילות משחקית או חווייתית כמו טיולים, יצירות וכו', וכן בגן ניתן למצוא תמונות, עבודות, ציורים ופעילויות שקשורות לנושא הנלמד בגן.

כמו כן, בגילאים אלה עוסקים בהקניית מיומנויות למידה לפעוטות, ובהכנה למסגרת הבית ספרית וההתמודדות עם ההבדלים בין מסגרת הגן החווייתית והנעימה, לבין מסגרת בית ספרית, שהיא יותר תיאורטית, ודרישותיה מהתלמיד מצריכות מאמץ ממנו.

המסגרת החינוכית הציבורית בגילאים אלה נמשכת בכל יום, שישה ימים בשבוע, מהשעה 8:00 עד השעה 13:00.

בגיל חמש הילד מצטרף לחוק חינוך החובה, כאשר הוא הולך ל"גן חובה", ובו מושם דגש על הכנה לבית הספר. כהכנה לבית הספר, בדרך החווייתית המאפיינת את גן הילדים בכל שלביו, הילדים נחשפים לאותיות ולספרות, ומתחילים להטמיע את הרעיון של קריאה, כתיבה וחשבון.

כמו כן, בגן החובה מושם דגש על נושאי משמעת וחיברות, ועל הילד כפרט בתוך קבוצה, או חברה של ילדים. הריכוזים מתארכים, על פי יכולות הילד בגילאי 5 – 6, והמסגרת הופכת דומה יותר למסגרת של כיתת בית ספר. כיום ישנה אפשרות שאת כיתת גם החובה ילמד הילד כבר במסגרת בית הספר שאליו ישתייך בשנה שלאחר מכן, כדי לאפשר לו מעבר יותר נוח למסגרת הלימודית הבאה.

המעבר ללימודים במסגרת בית הספר

רבות מדובר במעבר בין מסגרת הגן החמה והעוטפת, אל מסגרת בית הספר שהיא תובענית יותר. המרחב הפיזי משתנה, והופך מהמרחב האינטימי של הגן למרחב גדול ולעיתים סבוך, בן כיתות רבות ופרוזדורים, מערכת הסגל גדלה משמעותית ופתאום יש לא רק גננת ומטפלת אלא ערב רב של מורים, מנהלים, מזכירים ואחראיים.

קבוצות הלימוד משתנות ופתאום הוא חלק ממערכת ובה מאות ילדים, וכן מערכת הנורמות והכללים משתנה ואולי מתקשחת.

בכדי להקל את המעבר מומלץ לחשוף את הילד לקשיים שהוא עשוי להיתקל בהם, ולמציאות החדשה מבעוד מועד – לטייל בבית הספר החדש לפני שמתחילים הלימודים, אם מזדמן להכיר לו ילדים שיהיו בכיתתו, ללכת בדרך מהבית לבית הספר מספר פעמים עד שהדרך מוכרת לו, להימנע מעריכת שינויים נוספים בחיי הילד לפני תחילת הלימודים כדי לאפשר לו פניות מנטאלית להבין את המסגרת החדשה, ובמיוחד, לגלות הבנה ולהיות קשובים, כהורים, לצרכי הילד בתקופת שינוי זו שמטילה עליו ללא ספק קיים וצורך להסתגל.

נסו להפוך את הפחד לציפייה, ביקור בבית הספר לפני תחילתה של שנת לימודים והפיכתו לחוויה מהנה – יכול בקלות ליצור אצל הילד תחושות חיוביות ואפילו ציפייה לתחילת השנה וכניסה למסגרת החדשה.

בית הספר היסודי - חוק חינוך חובה

בית הספר היסודי הוא המסגרת הלימודית התיאורטית הראשונה של הילד בחיים, ומסגרת החובה השנייה אחרי גן החובה.

בית הספר מלווה את הילד מגיל 6 (כיתה א') ועד לגיל 12 (כיתה ו'), במשך שש שנים. בבית הספר לומדים נושאים תיאורטיים שונים – חשבון, קריאה וכתיבה, גיאוגרפיה, תורה, התעמלות וחינוך גופני, מדעים, מלאכה, מולדת (תולדות ארץ ישראל), ועוד.

בבתי הספר היסודי לרוב מלווה מורה אחת את כל תהליכי הלימוד והשיעורים. הכיתה בממוצע בבתי הספר בארץ מכילה בערים כ 40 תלמידים.  אופי הלימוד הוא פרונטאלי, והקשר בין המורה לתלמיד הוא לרוב פחות אישי מזה שהיה לו עם הגננת בגן.

חינוך מיוחד לתלמידי בית ספר

משרד החינוך מספק מסגרת ייחודית לתלמידים שאובחנו כבעלי צרכים מיוחדים. המדובר בילדים שסובלים מאוטיזם, פיגור שכלי או לקויות למידה חמורות.במסגרת החינוך המיוחד, ניתנת תמיכה מיוחדת ואישית בתלמידים, על מנת לאפשר להם להתמודד עם חומרים לימודיים.

המורים במסגרות אלה עוברים הכשרות מיוחדות כדי להתמודד עם הקשיים הספציפיים של תלמידים אלה, ובמסגרת זו פרט ללימודים תיאורטיים, ישנה התמקדות גם בטיפולים פסיכולוגיים, וטיפולים התפתחותיים (כמו ריפוי בעיסוק או פיזיותרפיה). בכיתות אלה ישנה נוכחות מוגברת של אנשי חינוך, והמטרה היא שכל ילד יקבל הכוונה אישית וספציפית לקושי שלו.

חוגים והעשרות לתלמידי בית ספר יסודי

ההיצע של חוגים לילדים בגילאי בית הספר היסודי הוא אדיר. חוגים גם מרחיבים את אופקיו של הילד בשנים שבהן הוא קולט מהר וחווה את החיים כך שיבחר באילו תחומים הוא יתמקד במהלך חייו, וכן מספקות לו תעסוקה מבורכת בשעות אחר הצהריים, במסגרת חברתית, מחוץ לבית.

חוגים לילדים בגילאים האלה הם שונים ומגוונים. למשל – חוגי נגינה, תנועה והתעמלות,חוגי שפות, ריקוד, לחימה, תיאטרון, אמנות ויצירה, שחיה, חוגי גירוי חושי, חוגי טבע, חוגי מדע, וחוגים שמשלבים פעילות של ילד והורה, כמו עיסוי, יוגה ילדים, בישול ואפיה, ועוד.

ישנן אינספור מסגרות שמציעות חוגים לילדים, הנה כמה מהמובילות:

חוגים מטעם בית הספר – בתי ספר רבים מאפשרים לימודי חוגים שונים בין כותלי בית הספר בשעות אחר הצהריים. לרוב הפעילות, התשלומים ואיכות הפעילות מפיקוח בית הספר, ומדריכי החוגים נבחרים באופן מקצועי. ישנם יתרונות רבים לחוגים במסגרת בית הספר – זוהי מסגרת שהילד מכיר ויודע איך להגיע ממנה ואליה, ייתכן שהוא יכול להשתתף בחוגים מייד לאחר יום הלימודים ואין צורך שיחזור הביתה, וכנראה שהחברים לחוג יהיו מתוך בית הספר, כך יוכל להרחיב את מעגל המכרים שלו ולייצר תחביב בשיתוף עם ילדים אחרים.

חוגים למחוננים – פעילויות מחוץ למסגרת הלימודים, שנועדו לגרות ולהרחיב את הידיעה של תלמידים שהמסגרת הבית ספרית לאו דווקא מגרה מספיק את האינטלקט והכושר הלימודי שלהם. בפעילויות כאלה נמצא חוגי חשבון, מדע, פיסיקה לקטנטנים, מחשבים, ועוד.

הקונסרבטוריון – מכון אזורי ללימודי מוסיקה. החוגים בו לרוב מסובסדים ואיכותם מבוקרת, ומכיוון שהמכון בעל פעילות עניפה, תלמידים שמתמידים בחוגי הקונסרבטוריון הרבה פעמים מכינים מופעים וקונצרטים, שהם אירוע מרגש לילד ולהורה.

מתנ"סים – פעילות מוזלת ניתן למצוא במתנ"סים העירוניים או האיזוריים, שם אפשר למצוא מגוון רחב של חוגים ופעילויות לכל גיל.

חוגים פרטיים – כל אדם באשר הוא יכול לפתוח מסגרת לימודית בתחומי הבנתו. מומלץ במקרה של חוג פרטי לפקח על איכות המפגשים והחומר המועבר.

לימודים בחטיבת ביניים

חטיבת הביניים היא חטיבת לימודים חדשה יחסית. עד לפני כעשרים שנה הלימודים התחלקו בין שני מוסדות – בית הספר היסודי היה שייך למסגרת לימודי החובה ובו למדו עד כיתה ח', ומכיתה ט' עד יב', שלוש השנים האחרונות של הלימודים, נערכו בבית הספר התיכון. כיום, מכיתה ז' ועד ט' (מגיל 12 עד 15) לומדים הנערים במסגרת חטיבת הביניים.

מבחינה רגשית והתפתחותית, אלה נחשבות שנים הפכפכות שמציבות הרבה אתגרים בחייו של נער, מפני שאלה שנות ההתבגרות המסיבית, והשנים בהם חלים מרבית השינויים הפיזיולוגיים וההורמונאליים של ההתבגרות.

בדרך כלל, מתחם לימודי מכיל בית ספר תיכוני אחד ושתי חטיבות ביניים, כאשר לבית ספר יסודי ולחטיבת ביניים משתייכים התלמידים על פי מקום המגורים, ואולם לבית ספר תיכון ניתן להירשם בכל מקום, על פי המגמה הנלמדת.

בחטיבת הביניים הלימודים מותאמים ברובם לתחומי מבחני הבגרות התיאורטיים, והלימודים כוללים לימודי מתמטיקה, אנגלית, צרפתית וערבית, תנ"ך, גיאוגרפיה, אזרחות, חינוך גופני, היסטוריה, ועוד נושאים שונים.

תיכון ומגמות לימוד

מכיתה י' או מגיל 15, הלימודים מתקיימים בבית ספר תיכון. בבית הספר התיכון הלימודים נערכים בעיקר לקראת בחינות הבגרות, וההחלטה באיזה בית ספר תיכון ללמוד אינה החלטה של מה בכך.

בניגוד ללימודים בחטיבת הביניים ובבית הספר היסודי, שם נקבע מקום הלימודים על פי כתובת המגורים, לבית ספר תיכון להצטרף בלי כל קשר למיקום המגורים.

הסיבה לבחור בבית ספר תיכון זה או אחר, תלוייה ברצון התלמיד – האם חשוב לו ללמוד מקצוע, או ללמוד לימודים תיאורטיים לבגרות, או אולי לשלב? (לימודים תיאורטיים חשובים במיוחד ללימודי המשך, ושילוב בין לימודים תיאורטיים ולימודי מקצוע נחשב אפשרות עמוסה לתלמידים מחוייבים במיוחד).

מגמות הלימוד מציעות מבחר רב של אפשרויות לימודים בפני הנערים, ועומדות בפניהם החלטות שונות ומסלולים שונים, כמו קדם משפטים, עיצוב, גרפיקה, מחשבים, תקשורת, חשבונאות, תיאטרון, מדעים, ביולוגיה, ספורט, לימודים "ריאליים" (בדגש על מתמטיקה, פיסיקה, ביולוגיה, וכו'), לימודים "הומאניים" (בדגש על ספרות, אזרחות, היסטוריה, וכו'), ואף מגמת מכונאות רכב, טכנאות קירור ועוד.

מבחני בגרות - בדרך אל תעודת בגרות מלאה

תעודת בגרות היא תעודה מטעם משרד החינוך, המאשרת הצלחה (ציון של מעל 55) במבחני הבגרויות הארציים, וסיום לימודי החובה. התעודה משמשת את המוסדות להשכלה גבוהה בקבלת סטודנטים.

מבחני הבגרות מתקיימים במקצועות שונים, ומבחני החובה הם במקצועות: מתמטיקה, אנגלית, תנ"ך, לשון והבעה, ספרות, היסטוריה, אזרחות.

מבחני הבגרות מחולקים ליחידות לימוד, כאשר יחידת לימוד משמעה 90-100 שיעורים שנתיים במקצוע, כלומר 2-3 שיעורים שבועיים במשך שנה. מינימום היחידות לקבלת זכאות לתעודת בגרות הוא 21 יחידות לימוד. מקובל שבאנגלית ובמתמטיקה התלמיד יכול לבחור (על פי רצונו ויכולותיו) לימודים ברמה של 3, 4 או 5 יחידות לימוד.

בשאר מקצועות החובה המבחנים הם עבור 1-2 יחידות לימוד והם לרוב קבועים מראש.

ניתן להיבחן בבחינות בגרות גם בלימודי המקצוע, כמו תקשורת (10 יחידות לימוד נוספות), מנהל עסקים (בה 2 יחידות לימוד בכלכלה, 3 יחידות לימוד של מנהל עסקים, ו – 5 יחידות לימוד חשבונאות), תיאטרון (בה 5 יחידות לימוד נוספות בתיאטרון), ביוטכנולוגיה (10 יחידות לימוד מוגברות בהן 5 בתהליכים ביו-טכנולוגיים, ועוד 5 בתחום מדעי לבחירה, או כימיה או ביולוגיה).

בתי ספר תיכוניים אקסטרניים

בתי ספר אקסטרניים הם מסגרות לימוד ממשלתיות או פרטיות, בהם עיקר העניין הוא הכנה לבחינות הבגרות. בבתי ספר אלו לומדים לאו דווקא תלמידי תיכון בגילאים האמורים, אלא ניתן ללמוד בהם בכל גיל, כמסגרת להשלמת תעודת הבגרות. לרוב, שעות הלימוד במסגרות אקסטרניות אינן מוסדרות כמו בבתי הספר האינטרניים, הרגילים, ולרוב השהייה בבית הספר קצרה יותר.

בבתי ספר תיכון רגילים לרוב ישנן שעות לימוד שאינן קשורות ישירות ללימודי הבגרויות (כמו שעות חברה), מפני שהחברות היא ערך חשוב בסביבה היומית של בני הנוער, אך בבית ספר אקסטרני אין מפגשים שאינם לצורך ההכנה לבחינות הבגרות.

לימודי פסיכומטרי - הכנה לבחינה פסיכומטרית

המבחן הפסיכומטרי הוא כלי שחוזה סיכויי ההצלחה בלימודים במוסדות להשכלה גבוהה וכמו כן הוא פרמטר מיוני, המאפשר קבלה ללימודים אלה. הבחינה הפסיכומטרית הארצית מאפשרת דירוג של כל אלה שנבחנו בה על סולם הערכה אחיד בשלושה תחומים רלוונטיים שונים.

הבחינה מחולקת לשמונה פרקים בשלושה נושאים – חשיבה כמותית (מתמטיקה, בעיות כמותיות, ניתוח טבלאות, ניתוח תרשימים), חשיבה מילולית (כישורים לוגיים, עושר השפה, ניתוח קטעי קריאה, חשיבה שיטתית), ואנגלית.

הבחינה כוללת שמונה פרקים בשלושת הנושאים, כאשר רק שישה מהם, שניים בכל נושא, נבדקים, ושני הנוספים משמשים להערכת ושמירה על איכות התשובות. כל פרק של הבחינה מוגבל בזמן – עבור כל פרק מוקצבים 25 דקות לפתרונו. סה"כ המבחן נמשך כשלוש וחצי שעות.

כיום ישנן מסגרות רבות ללימודי פסיכומטרי, בהן מלמדים את תחומי השאלות המוכרים בבחינה, ובנוסף "טיפים" ו"טריקים", כדי לתרגל את המוח לחשיבה מהירה ומתאימה לבחינה. מחקרים מראים שציוני הבחינה הפסיכומטרית גבוהים יותר בממוצע אצל בוגרי קורסים להכנה לפסיכומטרי.

עם זאת, אין חובה להירשם לקורס פסיכומטרי. ניתן להירשם לבחינה דרך המרכז הארצי לבחינות ולהערכה, וכמו כן ניתן לרכוש ספר ובו דוגמאות רבות של שאלות ובחינות, ולהתאמן במענה לשאלות המבחן.

מכינות קדם אוניברסיטאיות - מכינה קדם אקדמית

מכינה קדם - אקדמית מאפשרת השלמת לימודים למי שמעוניין ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטה אולם ציוני מבחן הבגרות שלו אינם עומדים ברף הנדרש. מכינות קדם אקדמיות הן לרוב לימודים של שנה אקדמית אחת, וישנן לימודי מכינות שונים עבור מגמות שונות בלימודי תואר ראשון, ובהן דגשים על נושאים שונים.

פרט לנושאי בחינות הבגרות, לרוב נלמדים גם נושאים ושיטות למידה שעשויים לסייע לסטודנט הפוטנציאלי בלימודיו האקדמיים לאחר המכינה. כל האוניברסיטאות הגדולות בארץ ומרבית המכללות מנהלות לימודי מכינה קדם אקדמית משל עצמן, כדי להכין את הסטודנטים שלהם ללימודים במוסדותיהן. לא כל מכינה קדם אקדמית מאפשרת להתקבל ללימודים גם במוסדות אחרים, או במקצועות שונים.

לימודי תואר ראשון בישראל

לימודים אקדמיים לתואר ראשון מתרחשים בארץ באוניברסיטאות ובמכללות שונות. בארץ רשומים שמונה מוסדות אקדמיים כאוניברסיטאות המוכרות על ידי המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה), והם: האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר אילן, אוניברסיטת חיפה, הטכניון בחיפה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, מכון ויצמן ברחובות, והאוניברסיטה הפתוחה.

תואר המוכר על ידי המל"ג יאפשר קבלה קלה יותר ללימודי תואר שני, אולם לא בלתי אפשרי כיום להמשיך ללימודי תואר שני גם לאחר לימודי תואר ראשון במכללה. כמו כן, הלימודים באוניברסיטאות מתומחרות באופן אחיד והם זולים משמעותית מהלימודים במרבית המכללות, שם הלימודים מתומחרים באופן תחרותי ומפאת שתנאי הקבלה לעיתים פחות נוקשים, לעיתים הרף המשמעותי שיש לעבור בהרשמה ללימודים גבוהים במכללה הוא דווקא עניין שכר הלימוד.

הלימודים לתואר ראשון במרבית התחומים אורכים בין 3 ל – 4 שנים, ותחומי הלימוד הם שונים, וביניהם מחשבים, הנדסה, ניהול עסקים, כלכלה ומימון, משפטים, פסיכולוגיה, רפואה ורווחה, חינוך והוראה.

בסוף הלימודים יש להגיש עבודה סמינריונית, שהיא כעין עבודת גמר בקורס או שניים ספציפיים, בסדר גודל של כשלושים עמודים.

לימודי תעודה

פרט ללימודים לתואר ראשון באוניברסיטה או במכללה, קיימת האפשרות ללמוד לימודי מקצוע, שהם לרוב קצרים יותר, ספציפיים יותר, ומנפיקים בסופם תעודת מקצוע. מוסדות שונים בארץ מלמדים מקצועות שונים ומנפיקים תעודות שונות ברמות איכות לימודים שונות, וכאן מוטל על הסטודנט לבחור מוסד לימודי שיענה על צרכיו וינפיק עם תום הלימודים תעודה שתהיה בעלת ערך עבור הלומד.

תעודה כזו ניתן להשיג במגוון תחומים, ביניהם לימודי רפואה משלימה, לימודי מחשבים, יופי ואסתטיקה, חשבונאות, פירסום, אמנות ועיצוב, תיירות, מסעדנות, בישול – ועוד רבים.

לימודי תואר MA

תואר "מוסמך אוניברסיטה", או MA, הוא התואר האקדמי השני, ואותו יקבל סטודנט שגמא מסלול לימודים לתואר ראשון, ולאחריו את מסלול הלימודים המיועד לתואר שני. הלימודים לתואר שני בדרך כלל מתפרשים על פני שנתיים, וניתן לבחור במסלול הלימודים, אם הסטודנט מעוניין לבחור במסלול תואר שני שכולל בסופו עבודת תזה, או במסלול שאינו כולל עבודת תזה בסופו.

עבודת תזה היא עבודת מחקר בהיקף של כמאה עמודים, ועליה להכיל מחקר עצמאי. על נושא העבודה להיות מאושר על ידי מנחה התזה, ובחלק מהמוסדות ללימודי השכלה גבוהה יש תהליך של הגנה על התזה מול מנחה התזה או צוות מטעם המורים.

תואר דוקטור

ההכשרה לקראת התואר "דוקטור", התואר האוניברסיטאי השלישי, אינה דרך לימודים במסגרת לימודית, אלא דרך הגשת עבודת דוקטורט. עבודת הדוקטורט היא עבודת מחקר מקיפה, שעליה להציג חידוש כלשהוא בתחום אותו היא מציגה. בניגוד ללימודי תואר ראשון ושני באוניברסיטה, לימודי הדוקטור הם צוואר בקבוק.

כדי לקבל הכרה אוניברסיטאית כדוקטור, על האוניברסיטה להסכים ולהתעניין בהצעת המחקר של הסטודנט, להקצות לו מנחה אישי למהלך כתיבת עבודת הדוקטורט, ואכן, אנו רואים שלעומת תואר ראשון אותו סיימו ב 2006 28,000 סטודנטים, ותואר שני אותו סיימו בישראל 12,000 בוגרים באותה שנה, רק 1200 סיימו לימודי דוקטורט באותה השנה. דרך נוספת לקבלת תואר דוקטור היא סיום לימודי רפואה.

ולסיום - פרופסורה, בכמה מילים

פרופסורה היא תואר שאותו מקבל דוקטור שעוסק במחקר פעיל או בהוראה כחבר סגל אקדמי בתחום. כל דוקטור יכול להתמנות לפרופסור על פי שיקולי האוניברסיטה, אם הוא מקבל מינו להרצות בתחומה. מדובר על תהליך של כמה שנים, בו המרצה מתקדם לדרגת מרצה בכיר, לאחר מכן פרופסור חבר, ולאחר מכן פרופסור מן המניין.